קבלן שתבע רוכשים נדחה וחויב להשיב להם כ-2.3 מיליון שקלים

חברת בנייה מכרה בשנת 1994 זכויות בשלושה מגרשים באזור גבעת אולגה. בהסכם היא התחייבה לרשום על שם הרוכשים את המגרשים בתוך שנה ולבנות לכל אחד מהם בית צמוד קרקע בתוך 28 חודשים. כבטוחה שיעבדה החברה שלושה מגרשים נוספים שהיו בבעלותה לטובת הרוכשים. במעמד החתימה הרוכשים הפקידו את התמורה שסוכמה, 125,000 דולר, בנאמנות אצל בא כוחם. ב-1998, לאחר שהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה, בית המשפט המחוזי בתל-אביב חייב אותה לשלם לרוכשים פיצוי של כ-275,000 שקל על העיכוב.

אך הבנייה לא הושלמה גם בחלוף 17 שנה מההסכם. בתביעה שהגישה החברה נגד הרוכשים לפני כארבע שנים היא עתרה לבטל אותו ולהסיר את השיעבודים שנרשמו לטובת הקונים. כלומר – להחזיר לעצמה את המגרשים ששיעבדה לטובתם.

לטענתה, היא לא הצליחה לקיים את התחייבויותיה לנתבעים כיוון שעיריית חדרה לא הסדירה את נושא הפיתוח באזור וסירבה לתת לה היתר בנייה עד שנת 2007. לאחר מכן, כבר לא ניתן היה לבצע את ההסכם בשל התייקרות מחירי הבנייה, והנתבעים לא רצו להוסיף לה כסף. לדבריה, באוקטובר 2012 היא הודיעה לנתבעים שההסכם מבוטל ושהיא מוכנה להשיב להם את הכספים ששילמו לה צמודים לדולר בתמורה על ויתורם על המגרשים. הנתבעים לא הגיבו ולכן היא הגישה את התביעה.

הנתבעים טענו מצדם שהחברה לא זכאית לבטל את ההסכם מאחר שלא היה סיכול אמיתי שמנע ממנה לעמוד בהתחייבויותיה והבנייה לא התבצעה משום שחברת הבנייה לא התאמצה מספיק. הם מצדם שילמו את התמורה במלואה ואף נשאו בתשלומים נוספים כמו מס רכישה. לטענתם, התובעת לא רשמה את המגרשים על שמם ולא בנתה את הבתים משום שנקלעה לקשיים כלכליים.

 

לא טרחה לרשום

השופטת שושנה שטמר מבית המשפט המחוזי בחיפה קבעה שלא הייתה מניעה שהתובעת תרשום את המגרשים על שם הנתבעים אך היא לא טרחה לעשות כן במשך למעלה מ-20 שנים ובכך הפרה את ההסכם.

ביחס לבנייה עצמה כתבה השופטת שלא ניתן להאשים אותה על התקופה שבה העירייה לא נתנה לה היתרים. עם זאת, ביחס לתקופה שלאחר 2007, אם התובעת ביקשה לבטל את ההסכם חובת תום הלב חייבה אותה להשיב את הכספים לקונים והיא לא עשתה כן בפועל. באשר להסכם, השופטת קבעה שהוא פקע עבר בסביבות שנת 2000 מאחר שהתנאי שנקבע לביצועו – קבלת היתר הבנייה – לא התקיים בתוך זמן סביר.

באשר להשבת כספי הרוכשים ציינה השופטת שכמי שעוסקת בבנייה, החברה לא רק הרוויחה את הריבית וההצמדה והיה לה רווח נוסף של השקעה בנדל"ן. בנוסף, החברה אחראית לכך שלא דאגה לשמירת ערכם של הכספים המופקדים כמו הצמדתם למדד יוקר הבנייה.

בסיכומו של דבר דחתה השופטת את התביעה וקבעה שעל החברה לרשום את המגרשים על שם הנתבעים ולהשיב להם כמחצית מהסכום ששילמו (עלות הבנייה). את השערוך חישבה השופטת כך שעל סכום המקורי ששילם כל אחד מהנתבעים עבור הבנייה תתווסף ריבית והצמדה וכן 20% נוספים, כך שהתובעת חויבה להשיב לכל אחד מהנתבעים 785,041 שקל. התובעת חויבה בנוסף בהוצאות ושכ"ט של 30,000 שקל.

שתף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

מאמרים נוספים

מיסוי עסקת מקרקעין

כל עסקת מקרקעין בישראל טומנת בחובה עלויות מס שונות החלות על כל אחד מן הצדדים. בעת בחינת כדאיות העסקה, עלויות המס חייבות להיכלל בה, שכן

מי צריך צוואה ולמה?

צוואה, כהגדרתה, מהווה מסמך משפטי, הצהרה בכתב שמטרתה להסדיר את חלוקת נכסיו של האדם לאחר מותו. על פי החוק הישראלי קיימים ארבעה סוגי צוואות –

מיסוי עסקת מקרקעין

כל עסקת מקרקעין בישראל טומנת בחובה עלויות מס שונות החלות על כל אחד מן הצדדים. בעת בחינת כדאיות העסקה, עלויות המס חייבות להיכלל בה, שכן

מי צריך צוואה ולמה?

צוואה, כהגדרתה, מהווה מסמך משפטי, הצהרה בכתב שמטרתה להסדיר את חלוקת נכסיו של האדם לאחר מותו. על פי החוק הישראלי קיימים ארבעה סוגי צוואות –

צרו קשר

לתיאום פגישת ייעוץ עם עו"ד רוית עימבר עמיאל